דיאמנט ואח' נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ ואח'

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בתל-אביב יפו ( כב' השופט צבי כספי) אשר דחה את בקשתם לרשות להתגונן של רן נתן דיאמנט ויוסף דיאמנט (להלן:"המערערים") וקיבל את התובענה הכספית שהוגשה כנגדם בסדר דין מקוצר על ידי בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן:"המשיב").

בבקשתם לרשות להתגונן טענו המערערים כדלקמן:

א. טענה לקיזוז נזקים שנגרמו לחברה שהיא מחליפי חום לורדן בע"מ (להלן:"החברה").

המערערים הם בעלי מניותיה וערבים לחובותיה.

ב. הבנק המשיב לא פעל במהירות למימוש חלק מהבטוחות שהועברו על ידי החברה והמערערים. בשל שיהוי זה צמח חוב החברה שהוא רובו ככולו ריבית חריגה. בהקשר זה של אי מיצוי הליכי גבייה נטענות טענות לאי מיצוי זכויות בטוחות במיוחד לענין מימוש נכס באור עקיבא.

ג. הבנק חייב את החשבון בסכומים שלא כדין.

גם בפנינו חזרו המערערים בהרחבה על אותן טענות.

והוסיפו, מעבר לטענות שהעלו בבקשתם לרשות להתגונן, כי מן הראוי היה ליתן להם רשות להתגונן כחובה מן הצדק ומן היושר.

דין הערעור להדחות.

ראשית נציין, כי התצהיר שהוגש בתמיכה לרשות להתגונן הוא תצהיר כללי, סתמי חסר כל פרוט כנדרש.

במיוחד יש להדגיש, כי המערערים אינם מכחישים שהייתה קיימת יתרת החוב בחשבון החברה וטענותיהם לפני הערכאה הדיונית ולפנינו הייתה, כי המדובר בחוב ובעיקר בחיובי ריבית פיגורים. לא נמצא בתצהיר פרוט לעניין אופן חישוב החוב המקורי ומהו חישוב ריבית הפיגורים הנכון על פי דעתם של המערערים וכבר מטעם זה היה מקום לדחות את בקשתם לרשות להגן.

באשר לטענתם לעניין קיזוז נזקים. הרי מסתבר שטענה זו גם הייתה עילה להגשת תביעה על ידם כנגד המשיב בביהמ"ש השלום בתל-אביב. תביעה זו נדחתה וגם הערעור על פסק הדין נדחה. מכאן, שפסק הדין הפך חלוט וטענת קיזוז מן הסוג האמור איננה מקנה רשות להגן.

באשר לטענה כי הבנק לא מיצה הליכי גבייה כנגד החברה, הרי בהיות המערערים בעלי המניות של החברה והערבים לחובותיה, יכלו הם לסייע לבנק לפעול במהירות למימוש הבטוחות. בעניין זה אין להם אלא להלין על עצמם.

לעניין זה גם מתייחס בין היתר פסק דינו של בית המשפט השלום אשר דחה את תביעת החברה והמערערים כנגד המשיב.

יש עוד לציין כי בכתב הערבות שנחתם על ידי המערערים במועדו נקבע כי הערבות היא בלתי תלויה בבטוחות או ערבויות אחרות כלשהם ולא תיפגע על ידם.

כאשר עולה טענה של נזק בגין שיהוי בהליכי גבייה מן הדין לפרט בהרחבה כיצד היה ניתן לפעול במועד מוקדם יותר וכיצד השיהוי הביא לנזק, קרי תוצאה כספית. אין ביטוי לכל אלה בתצהיר התומך את הבקשה לרשות להגן.

אין התייחסות מפורטת לסכומי הריבית בהם חוייב חשבון החברה ביתר, וגם מהטעם הזה מן הראוי היה לדחות את הבקשה לרשות להגן.

ובאשר לטענה כי הבנק חייב את חשבון החברה בסכומים שלא כדין, שהם ההוצאות המשפטיות שהבנק נאלץ לנקוט כנגד החברה, לצורך, בין היתר, מימוש הבטוחות השונות. חיוב בהוצאות כאמור, נקבע כבר בתנאים הכללים לניהול חשבון אשר עליו חתומה חברה. הסכומים שנכללו כאמור, נפסקו על ידי ראש ההוצאה לפועל ובשלב הזה הם סכומים חלוטים שביהמ"ש השלום בדונו בבקשת רשות להגן, אינו מוסמך לדון בגובה הסכומים הנ"ל.

בדין אפוא, נדחתה בקשת רשות להגן.